הלכה: אֵינָהּ מַסְפֶּקֶת לִשְׁתּוֹת כוּל'. וְלֹא כֵן סְבַרִנַן מֵימָר. כֻּולּהֹן וְלֹא מִקְצָתָן. כְּאִינִשׁ דְּאָמַר. לָא אַסְפֵּיק פְּלָן לְמִישְׁתֵּי עַד דְּאִיתְחַלְחֵל.
Pnei Moshe (non traduit)
כאינש כו'. לאו אינה מספקת לשתות כולן קאמר אלא לישנא בעלמא הוא כאדם האומר לא הספיק פלו' לשתות עד שנתחלחל כלומר תיכף ומיד אחרי ששתת:
גמ' ולא כן סברין מימר כו'. והלא אמרינן לעיל דצריך שתשתה כולן ואז נבדקת והיכי קאמר במתני' אינה מספקת לשתות:
משנה: אֵינָהּ מַסְפֶּקֶת לִשְׁתּוֹת עַד שֶׁפָּנֶיהָ מוֹרִיקוֹת וְעֵינֶיהָ בּוֹלְטוֹת וְהִיא מִתְמַלֵּאת גִּידִים וְהֵן אוֹמְרִים הוֹצִיאוּהָ הוֹצִיאוּהָ 15b שֶׁלֹּא תְטַמֵּא אֶת הָעֲזָרָה. אִם יֵשׁ לָהּ זְכוּת הָֽיְתָה תוֹלָה לָהּ. יֵשׁ זְכוּת תּוֹלָה לָהּ שָׁנָה אַחַת יֵשׁ זְכוּת תּוֹלָה לָהּ שְׁתֵּי שָׁנִים יֵשׁ זְכוּת תּוֹלָה לָהּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים. מִכָּן אוֹמֵר בֶּן עַזַּאי חַייָב אָדָם לְלַמֵּד אֶת בִּתּוֹ תּוֹרָה שֶׁאִם תִּשְׁתֶּה תֵּדַע שֶׁהַזְּכוּת תּוֹלָה לָהּ. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר הַמְלַמֵּד אֶת בִּתּוֹ תוֹרָה מְלַמְּדָהּ תִּפְלוּת. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר רוֹצָה אִשָּׁה בְּקַב וְתִפְלוּת. מִתִּשְׁעָה קַבִּין וּפְרִישׁוּת. הוּא הָיָה אוֹמֵר חָסִיד שׁוֹטֶה רָשָׁע עָרוּם אִשָּׁה פְרוּשָׁה וּמַכּוֹת פְּרוּשִׁין הֲרֵי אֵילּוּ מְכַלֵּי עוֹלָם.
Pnei Moshe (non traduit)
חסיד שוטה כו'. מפרש בגמ':
מתני' אינה מספקת לשתות. מפרש בגמרא:
מתמלאה גידים. מתוך שבשרה נפוח נראית כמלאה גידים:
שלא תטמא העזרה. שער נקנור ועזרת נשים שתצא דרך שם. ובבבלי מפרש דלאו מטומאת מת קאמר שהרי עד שער נקנור הוא מחנה לויה ומת מותר להכניסו במחנה לויה אלא שלא תפרוס נדה מחמת ביעתותא וזב וזבה אסורין ליכנס שם:
אם יש לה זכות. בבבלי מפרש זכות דתורה הוא דתולה לה בשכר שהוליכה בניה לבית הספר והמתינה לבעלה שיצא חוץ לעיר לעסוק בתורה:
יש זכות כו'. כדמפרש בגמרא:
תדע שהזכות תולה לה. תראה ותלמד פרשת סוטה דילפינן מונקתה ונזרעה זרע ונקתה ע''י זכות כדי זריעת זרע ט' חדשים כדאמר בבבלי:
מלמדה תפלות. בבבלי קאמר כאלו מלמדה תפלות חבור משכב אנשי' שמתוך התורה היא מבינה ערמומית ועושה דברים בהצנע כדכתיב אני חכמה שכנתי ערמה:
רוצה חשה בקב. מזונות מועטים ותפלות שיהיה תשמיש מצוי לה:
מתשעה קבין ופרישות. לפרוש מן התשמיש הילכך אין טוב שתלמד תורה:
יֵשׁ זְכוּת תּוֹלָה שָׁנָה אַחַת. יֵשׁ זְכוּת תּוֹלָה שְׁתֵּי שָׁנִים. יֵשׁ זְכוּת תּוֹלָה שָׁלֹשׁ שָׁנִים. יֵשׁ זְכוּת תּוֹלָה שָׁנָה אַחַת. מִנְּבוּכַדְנֶצַר. לִקְצַת יַרְחִין תְּרֵי עָשָׂר. יֵשׁ זְכוּת תּוֹלָה שְׁתֵּי שָׁנִים. מֵאַמְנוֹן. וַיְהִי לִשְׁנָתַיִם יָמִים. יֵשׁ זְכוּת שֶׁתּוֹלָה לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים. מֵאַחְאָב. וַיֵּשְׁבוּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים אֵין מִלְחָמָה בֵּין אֲרָם וּבֵין יִשְׂרָאֵל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. נֶאֱמַר. כָּל אוֹתָן שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ הָיָה עוֹסֵק בְּמִצְוֹת. וְכָל אוֹתָן שְׁתֵּי שָׁנִים הָיָה עָסוּק בַּתּוֹרָה. וַיי דָא אָֽמְרָה דָא. וַיֵּשְׁבוּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים אֵין מִלְחָמָה בֵּין אֲרָם וּבֵין יִשְׂרָאֵל.
Pnei Moshe (non traduit)
ויידא אמרה. היכן מצינו זה במקרא באחאב וקאמר דזה הוא מדקאמר וישבו ג' שנים כנומר וישבו דייק דהוי לי' למימר ותשקיט המלחמה כו' הילכך דריש שישב ועסק במצות כל הג' שנים והיה מגין עליו אחר שנגזרה הגזירה:
וכל איתן ב' שנים. של אמנין:
כל אותן י''ב חודש. ובתוס' דף כ' ד''ה יש זכות גרסי כל אותן שלש שנים היה עוסק במצות ועל אחאב קאי כדלקמיה:
מאמנון. כדלקמן:
לקצת ירחין תרי עשר. ועד הנה הועילה לו עצת דניאל שאמר לו וחטיך בצדקה פרוק וכן עשה כל הי''ב חודש:
מִנְחַת זִכָּרוֹן כְּלָל. מַזְכֶּרֶת עָוֹן פְּרָט. כְּלָל וּפְרָט אֵין בִּכְלָל אֶלָּא מַה שֶׁבִּפְרָט. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן לֹא נִמְצֵאת מִידַּת הַדִין מְקוּפַּחַת. מַה אִם מִידַּת הַפּוּרְעָנוּת מְעוּטָה הֲרֵי הִיא מַזְכֶּרֶת. מִידַּת הַטּוֹב מְרוּבָּה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אֶלָּא מִנְחַת זִכָּרוֹן. יֵשׁ לָהּ זְכוּת. מַזְכֶּרֶת עָוֹן אֵין לָהּ זְכוּת. תַּנֵּי. רִבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר. כָּל הַזִּכְרוֹנוֹת שֶׁנֶּאֶמְרוּ בַתּוֹרָה לְטוֹבָה חוּץ מִזּוֹ שֶׁהִיא שֶׁלְּפוּרְעָנוּת. אָמַר לוֹ רִבִּי עֲקִיבָה. אִילּוּ נֶאֱמַר מַזְכֶּרֶת עָוֹן וְשָׁתַק. הָיִיתִי אוֹמֵר כִּדְבָרֶיךָ. הָא אֵינוֹ אוֹמֵר מִנְחַת זִכָּרוֹן אָלָּא לְטוֹבָה.
Pnei Moshe (non traduit)
אמר לו ר''ע כו'. כדאמרי' לעיל:
תני ר''ט אומר. ר''ט פליג וס''ל אין בכלל אלא מה שבפרט ואין כאן לטובה:
לא נמצאת מדת הדין מקופח'. לקתה מדת הדין דמדת הטובה מרובה היא אלא ע''כ דלא דרשינן לה בכלל ופרט אלא מנחת זכרון אם יש לה זכות כו':
מנחת זכרון. מזכרת עון כתיב ודרשינן לקמן מנחת זכרון לטובה אם יש לה זכות מזכרת עון אם אין לה זכות והיינו דקפריך אימא מנחת זכרון כלל ומזכרת עון פרט ואין בכלל אלא מה שבפרט דעל זכרון עין לבד נאמר ומנא לן למילף זכרון זכות:
תַּנֵּי. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר בְּשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן מַתְּיָה. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר וְאִם לֹא נִטְמְאָה הָאִשָּׁה וּטְהוֹרָה הִיא. וְכִי אֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁאִם לֹא נִטְמְאָה הָאִשָּׁה שֶׁהִיא טְהוֹרָה. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר וּטְהוֹרָה הִיא. אֶלָּא סוֹף הַמָּקוֹם פּוֹרֵעַ בָהּ תַּחַת נִיווּלָהּ. שֶׁאִם הָֽיְתָה עֲקָרָה נִפְקֶדֶת. יוֹלֶדֶת בְּצַעַר יוֹלֶדֶת בְּרֵיוַח. כְּאוּרִים יוֹלֶדֶת נָאִים. שְׁחוֹרִים יוֹלֶדֶת לְבָנִים. קְצָרִם יוֹלֶדֶת אֲרוּכִים. נְקֵיבוֹת יוֹלֶדֶת זְכָרִים. אֶחָד יוֹלֶדֶת שְׁנַיִם. אָמַר לוֹ רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. אִם כֵּן יֵלְכוּ כָל הַנָּשִׁים וְיִתְקַלְקְלוּ בִּשְׁבִיל שֶׁיִּפָּקֵדוּ. וְלֵית לְרִבִּי שִׁמְעוֹן וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זֶרַע. אִית לֵיהּ. זֶרַע כָּשֵׁר לֹא זֶרַע פָּסוּל.
Pnei Moshe (non traduit)
אית ליה זרע כשר כו'. כלומר דאית ליה כדדרשינן לקמן פ' ארוסה הלכה א' דאלמנה לכ''ג לא שותה דנזרעה זרע כתיב זרע כשר לא זרע פסול:
ולית לר' שמעון ונקתה ונזרעה זרע. בתמיה דמפורש בהדיא בקרא דנפקדת היא:
ילכו כל הנשים ויתקלקלו. בסתירה ועוברות על יחוד:
סוף המקום פורע. לה שכר טוב תחת ניוולה והיינו דקאמר וטהורה היא שידעו הכל שטהורה היא:
אִשָּׁה פְרוּשָׁה. זוֹ שֶׁהִיא יוֹשֶׁבֶת וּמַלְעֶבֶת בְּדִבְרֵי תוֹרָה. וַתֹּאמֶר אֵלַי תָבוֹא. וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ בְּלַּיְלָה הוּא. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. כִּבְיָכוֹל הָיָה בַמַּחֲשָׁבָה. הוּא לְבַדּוֹ הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁלֹּא עָלַת עַל דַּעְתָּהּ אֶלָּא בִשְׁבִיל לְהַעֲמִיד שְׁבָטִים.
Pnei Moshe (non traduit)
כביכול היה במחשבה כו'. איידי דנקט להני קראי מפרש לה דהכתוב מעיד עליה שלא היתה דעתה אלא בשביל להעמיד שבטים ולכך נאמר היא:
ומלעב' בד''ת. מלעגת על המקראות וקשה לה הענין שנכתב כך ומחזקת עצמה לצניעו' בשביל זה:
רָשָׁע עָרוּם. רִבִּי זְרִיקָן בְשֵׁם רַב הוּנָא. זֶה שֶׁהוּא מוֹרֶה קַלּוֹת עַל עַצְמוֹ וַחֲמוּרוֹת לָאַחֵרִים. וַאַתְייָא כְּהָדָא דְתַנֵּי. כָּל הָרוֹצֶה לְהַחֲמִיר עַל עַצְמוֹ וְלִנְהוֹג כְּחוּמְרֵי בֵית שַׁמַּי וּכְחוּמְרֵי בֵית הִלֵּל עַל זֶה נֶאֱמַר וְהַכְּסִיל בַּחוֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ. כְּקוּלֵּי אֵילּוּ וָאֵילּוּ נִקְרָא רָשָׁע. אֶלָּא אוֹ כְדִבְרֵי בֵית שַׁמַּי כְקוּלֵּיהֶן וּכְחוּמְרֵיהֶן אוֹ כְדִבְרֵי בֵית הִלֵּל כְקוּלֵּיהֶן וּכְחוּמְרֵיהֶן. הָדָא דְתֵימַר. עַד שֶׁלֹּא יָצָאת בַּת קוֹל. אֲבָל מִשֶׁיָּצָאת בַּת קוֹל לְעוֹלָם הֲלָכָה כְבֵית הִלֵּל. וְכָל הָעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי בֵית הִלֵּל חַייָב מִיתָה. תַּנֵּי יָצָאת בַּת קוֹל וְאָֽמְרָה. אֵילּוּ וְאֵילּוּ דִבְרֵי אֱלֹהִים חַיִים הֵן. אֲבָל הֲלָכָה כְבֵית הִלֵּל לְעוֹלָם. וְאֵיכָן יָצָאת בַּת קוֹל. רַב בֵּיבַי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּיַבְנֶה יָצָאת בַּת קוֹל.
Pnei Moshe (non traduit)
כהדא דתני כו'. דהנוהג בקולות נקרא רשע והכא רשע ערום נקרא שעושה בערמה ומחמיר לאחרים שלת ירגישו בו:
אֵי זֶהוּ חָסִיד שׁוֹטֶה. רָאָה תִינּוֹק מְבַעְבֵּעַ בַּנָּהָר. אָמַר. לִכְשֶׁאַחֲלוֹץ תְּפִילַּיי אַצִּילֶּנּוּ. עִם כְּשֶׁהוּא חוֹלֵץ תְּפִילָּיו הוֹצִיא זֶה אֶת נַפְשׁוֹ. רָאָה תְּאֵינָה בִּכּוּרָה. אָמַר. בְּמִי שֶׁאֶפְגַּע בּוֹ תְּחִילָּה אֶתְּנֶנָּה לוֹ. רָאָה נַעֲרָה מְאוֹרָסָה. וְהָיָה רָץ אַחֲרֶיהָ. הָדָא הִיא דְתַנִּינָן. הָרוֹדֵף אַחֲרֵי חֲבֵירוֹ לֲהוֹרְגוֹ. אַחַר הַזָּכוֹר. אַחַר נַעֲרָה מְאוֹרָסָה.
Pnei Moshe (non traduit)
והי' רץ איש אחריה גרסינן. שראה אחד רץ אחריה וניתן להצילה בנפשו הוא כדתנן בסנהדרין הרודף אחר נערה המאורסה מותר להורגו והוא לא רצה להורגו שלא לשפוך דם וזהו חסיד שוטה.
במי שאפגע בו תחלה אתננה לו. שלא ליהנות ממנה כביכורים וזה שטות הוא דבזמן הזה אין ביכורים.
איזה. חסיד שוטה. דקתני במתני'.
מַטְרוֹנָה שָׁאֲלָה אֶת רִבִּי לִעֶזֶר. מִפְּנֵי מַה חֵט אַחַת בְּמַעֲשֵׂה הָעֶגֶל וְהֵן מֵתִים בָּהּ שָׁלֹשׁ מִיתוֹת. אָמַר לָהּ. אֵין חָכְמָתָהּ שֶׁלָּאִשָּׁה אֶלָּא בְפִילְכָהּ. דִּכְתִיב וְכָל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב בְּיָדֶיהָ טָווּ. אָמַר לוֹ הוּרְקִנוֹס בְּנוֹ. בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא לְהָשִׁיבָהּ דָּבָר אֶחָד מִן הַתּוֹרָה אִיבַּדְתָּ מִמֶּנִּי שְׁלֹשׁ מְאוֹת כּוֹר מַעֲשֵׂר בְּכָל שָׁנָה. אָמַר לֵיהּ. יִשְׂרְפוּ דִבְרֵי תוֹרָה וְאַל יִמְסְרוּ לְנָשִׁים. וּכְשֶׁיָּֽצְתָה אָֽמְרוּ לוֹ תַלְמִידָיו. רִבִּי. לְזוֹ דָחִיתָה בְקָנֶה. לָנוּ מַה אַתָּה מֵשִׁיב. רִבִּי בְּרֶכְיָה רִבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא בְשֵׁם רִבִּי לִיעֶזֶר. כָּל מִי שֶׁהָיָה לוֹ עֵדִים וְהַתְרָאָה הָיָה מֵת בְּבֵית דִּין. עֵדִים וְלֹא הַתְרָייָה הָיָה נִבְדָק כְּסוֹטָה. לֹא עֵדִים וְלֹא הַתְרָייָה הָיָה מֵת בַמַּגֵּפָה. רַב וְלֵוִי בַּר סִיסִי תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. זִיבַּח קִיטֵּר נִיסַּךְ הָיָה מֵת בְּבֵית דִּין. טִיפַּח רִיקֵּד שִׂיחֵק הָיָה נִבְדָק כְּסוֹטָה. שָׂמַח בְּלִיבּוֹ הָיָה מֵת בַמַּגֵּפָה.
Pnei Moshe (non traduit)
טפח. טפח בידו ריקד כו' דאין בהן מיתות ב''ד:
זיבח קיטר ניסך. הן עבודות שחייבין עליהן מיתות ב''ד:
איבדת ממני כו'. שהיתה רגילה ליתן לו בכל שנה:
שלש מיתות. מיתת סייף כדכתיב שימו איש חרבו ומיתת מגפה ויגף ה' את העם ומיתת הדרוקן וזו היא דקרי לה לקמן נבדק כסוטה כדאמרינן בבבלי ע''ז דף מ''ד ויזר על פני המים לא נתכוון משה אלא לבודקן כסוטות בלצבות בטן:
מפני מה חטא אחת במעשה העגל. שכל עבודותיו שוין לאיסור:
וּבֵן עַזַּאי דְּלֹא כְרִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה. דְּתָנֵּי. מַעֲשֶׂה בְּרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה וְרִבִּי אֶלְעָזָר חַסְמָא שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִים מִיַּבְנֶה לְלוֹד. 16a וְהִקְבִילוּ אֶת רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בִּבְקִיעִין. אָמַר לָהֶן. מַה חִידּוּשׁ הָיָה לָכֶם בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ הַיּוֹם. וְאָֽמְרוּ לוֹ. הַכֹּל תַּלְמִידֶיךָ וּמֵימֶיךָ אָנוּ שׁוֹתִים. אָמַר לָהֶן. אֲפִילוּ כֵן אֵי אֶפְשָׁר לְבֵית הַמִּדְרָשׁ שֶׁלֹּא יְהֵא בוֹ דָבָר חָדָשׁ בְּכָל יוֹם. מִי שָׁבַת שָׁם. אָֽמְרוּ לוֹ. רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲזַרְיָה. וּמַה הָֽיְתָה פָרַשְׁתּוֹ. הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטָּף. וּמַה אָמַר בָּהּ. הוֹאִיל וְהָאֲנָשִׁים בָּאִים לִלְמוֹד וְהַנָּשִׁים בָּאוֹת לִשְׁמוֹעַ. הַטָּף לָמָּה בָא. אֶלָּא לִיתֵּן שָׂכָר לַמְּבִיאֵיהֶן. אָמַר לָהֶן. אֵין הַדּוֹר יָתוֹם שֶׁרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה שָׁרוּי בְתוֹכוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
מי שבת שם. שבת של מי היתה בדרשה:
מעשה כו'. בבלי ריש חגיגה:
ובן עזאי. דקאמר במתני' חייב אדם ללמד בתו תורה לא ס''ל כראב''ע דדריש לקמן והנשים באות לשמוע דמשמע לשמוע לקיים המצות לבד ולא משום שידעו שזכות תולה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source